יום הכיפורים כולו מוקדש לסליחות.
סליחה היא דבר נדרש בעולמנו, פנימי וחיצוני כאחד. הסליחה היא הפתח היחיד לגאולה, רק באמצעותה אנחנו משתחררים ממגבלות הפגיעות והקורבנות הקיימים בתוכנו ובכך משחררים את כל הסובבים אותנו מתפקידי התקיפה שלהם כלפינו.
״סלח וייסלח לך. כמו שתתן, כך תקבל. ״
הסליחה העיקרית היא על הפגיעות שלנו. הפגיעות מייצגת את תפישת המחסור בתוכנו, כל מה שאנחנו אומרים לעצמנו שאין לנו, שאנחנו לא ולעולם לא נהיה. הפגיעות מייצגת את כל החלקים שאנחנו לא אוהבים בעצמנו, שמעוררים בנו אשמה ובושה. לפיכך, אנחנו עסוקים בהסתרה, בתדמית, בפחד שמא מישהו יראה ולכן בהתגוננות, שהיא תקיפה.
״מחשבות התקיפה שלי תוקפות את אי- פגיעותי.״
כשאנחנו בפגיעות, כואב וקשה להכיל את חוויית האשמה והפחד בתוכנו, אנחנו משליכים. אנחנו רואים את הבעיה בעולם החיצוני במקום במקור הקושי- העולם הפנימי. כשאנחנו משליכים, אנחנו מתקיפים ומרגישים מותקפים. כולנו, ללא אבחנות.
״הסליחה מכירה בכך שמה שחשבת שעשה לך אחיך לא קרה. היא אינה סולחת על חטאים ובכך עושה אותם ממשיים. היא רואה שלא היה חטא. ועל פי הראייה הזאת נסלחים כל חטאיך.״
יום הכיפורים מזמין אותנו לסלוח ולהכיר בכך שאנחנו בלתי פגיעים.
כשאנחנו באי פגיעות, אנחנו שלמים, בשלום עם כל חלקנו, בקבלה, בהכלה. כשאנחנו מקבלים את עצמנו כפי שאנחנו, אין בנו אשמה, אין בנו הסתרה, אין בנו פחד מאחינו – שמא יגלו את האמת, זו שאנו מסרבים לפגוש כי אנחנו חושבים שהיא כואבת מדי.
״מי שרוצה לסלוח לעצמו חייב ללמוד לקבל בברכה את האמת כפי שהיא.״
הסליחה היא המפתח לאושר, היא התשובה לכל תפישת פגיעות ומחסור פנימי, היא מקום מושבם של השלווה, העדינות והשלום.
״פקח היום את עיניך והבט בעולם מאושר של בטחון ושל שלווה. הסליחה היא האמצעי שבעזרתו הוא בא לתפוס את מקום הגיהנום.״
אז איך עושים שלום פנימי? איך מגיעים למצב בו יכולים לפגוש את כל החלקים בתוכי ולהכיל אותם?
כשאנחנו מכילים את הכאב שלנו, אנחנו מתחזקים:
- אנחנו מקבלים את הכאב, מאפשרים לרגשות לעבור דרכנו, מאפשרים לו לבוא לידי ביטוי, לעבור דרכנו ולהשתחרר מהמערכת הפנימית של תפישתנו את עצמנו.
- כשאנחנו מתמודדים עם משהו מפחיד אנחנו מגלים את כוחותינו, כוחות הנפש שלנו. מגלים שאנחנו לא מתים, שהלב המתנפץ מתאחה וחוזר לאהוב, לפעול ואף בקלות יותר. הביטחון ותחושת הערך העצמי שלנו עולים.
- אנחנו כבר לא בורחים, זמן ההתמודדות מתקצר, הפחד קטן, פחות נוכח בחיינו ובפעם הבאה שנפגוש אותנו יהיה לנו קל יותר, מהר יותר עד שיעלם לגמרי.
- כשאנחנו פחות בפחד ועם פחות אשמה, יש בשכלנו יותר מודעות לאהבה, יותר רצון ונתינת אמון באהבה. כשאנחנו יותר באהבה, במקום התגוננות והתקפה, אנחנו זוכים לתגובה אוהבת שמעצימה אותנו עוד יותר ומחזקת אותנו. זה טבעה של אהבה- ככה היא פועלת, בהדדיות, תמיד.
- כשאנחנו פחות עם רגשות אשמה הצורך להתגונן ולהסתיר יורד, הגבולות והמגבלות ששמנו על עצמו מתרחבים והיכולת שלנו לתת ביטוי אותנטי לרצון הגבוה עולה. כשאנחנו נותנים ביטוי אותנטי וטבעי לרצון שלנו, אנחנו מגלים את נפלאותנו, מקבלים עליה גם חיזוקים חיצוניים. הערך העצמי ותחושת העוצמה הפנימית עולים.
- ככל שאנחנו יותר אותנטים, אנחנו יותר מחוברים להוויה שיצרה אותנו, אהבה נצחית ומקיפת כל. אנחנו יותר מחוברים לעצמי הגבוה שלנו ומאפשרים לו להנחות אותנו בבחירותנו, במקום נסיון העבר, במקום שחזור הפחד, במקום האוטומטים של האגו.
- ככל שאנחנו יותר מחוברים לאני הגבוה, לשכינה, אנחנו יותר ברוגע, יותר בביטחון, יותר נעים לנו בחיים עם עצמנו ועם הסובבים אותנו. אנחנו חיים יותר בשלום עם עצמנו ועם הזולת, חווים יותר את חווית האחדות, שהיא המענה לכל תפישת המחסור והפגיעות.
"הסליחה נרכשת. היא אינה טבועה בשכל, כי השכל אינו מסוגל לחטוא."
רוצים ללמוד איך לעשות זאת? קורס בניסים הוא קורס רוחני- מעשי המלמד אותנו, צעד צעד, להתחבר לעולמנו הפנימי, לסלוח על מה שחשבנו על עצמנו, לשחרר את העולם מתפישת הפגיעות שלנו עצמנו ובכך לגלות את עוצמתנו, אורנו הגדול וקדושתנו.
