כולנו מכירים את המושג ׳חי בסרט׳. בעצם, כולנו חיים בסוג של סרט, כל הזמן. הבמאי של הסרט הוא האגו האישי שלנו שמצייר בפנינו עולם המשרת את צרכיו באותו רגע. פעם טוב לו שנהיה למעלה ופעם למטה.
מה הוא האגו הזה? איך הוא עובד ומה מטרתו עבורנו?
לחלק הזה אנחנו בקושי מודעים. אנחנו ככ מזוהים עם האגו שלנו, העצמי הפנימי המיוחד שהוא אנחנו, שאיננו מטילים בו ספק ומקבלים את פרשנויותיו למציאות ללא אבחנה וללא קשר אם הן נעימות לנו או פועלות כנגדנו.
ברגע שהאגו נבחר, אמונתנו בו, נותנת לו כח. קיומו של האגו תלוי בחוסר מודעותנו ובתפישת הנפרדות שלנו.
הוא מצייר לנו עולם המבוסס על חטא, אשמה ופחד. עולם שמביא עניינים לפתחנו ללא הרף והופך את שכלנו לשדה קרב.
האגו מייצג את עולם התפישה, המשקף את מסגרת ההתייחסות הפנימית שלנו- "השלכה יוצרת תפישה". זהו עולם של זמן, של דואליות, של שינוי, של התחלות וסיומים. הוא מבוסס על פרשנות ולא על עובדות. הוא עולם של לידה ומוות המבוסס על אמונה בחסר, באובדן, בפירוד ובמוות. מה שהתפישה רואה ושומעת נראה ממשי, וזאת משום שהיא מתירה רק למה שמאשר את משאלותיו של התופש להעלות למודעות. כשאתה נלכד בתוך עולם התפישה, אתה לכוד בתוך חלום. אינך יכול להיחלץ ללא עזרה מפני שכל דבר שחושיך מראים לך רק מעיד על ממשות החלום, ממש כמו שקורה בחלומות הלילה שלנו.
ברגע שאנחנו בגוף, שכחנו איך הגענו לשם; איננו זוכרים שהסיבה לעולם הפיזי היתה הבריחה מזעמו של אלוהים, הרודף אותנו, לכאורה, בגלל שנטשנו אותו. שכחה זו היא הסיבה למפץ הגדול- זאת האמונה של בן האלוהים שהאגו מורה טוב יותר מהשכינה. זאת הסיבה האמיתית והעולם הוא תוצאתה.
מטרתו של הקורס בניסים היא לעזור לנו לזהות שהעולם הזה הוא חלום, חלום האגו. המציאות שנראית לנו ככ אמיתית ונחווית בכל חושי הגוף מבוססת אך ורק על האמונה שלנו בקיומו של העולם ועל מחשבתנו שביכולתנו להיפרד מבוראנו.
הנס מחזיר למודעותנו את העובדה שאנחנו חולמים. אנחנו החולם, לא העולם. איננו מושפעים מאנשים אחרים, אבל השכל המציא זאת, הקורס עוזר לנו להבין למה עשה זאת. לא רק שהקורס מתאר את הטבע האשלייתי של העולם, אלא הוא מספק גם הבנה למוטיבציה ולמטרה שמאחוריו, כולל הצורך בסבל וכאב, חברתי ואינדיבידואלי. הכרה זו מאפשרת לנו לעשות בחירות יותר הגיוניות, שאחרת אינן אפשריות.
הקורס מלווה אותנו ומציע לנו להתחבר לשכינה, קול האהבה הפנימי הקיים בתוך כל אחד מאיתנו. תפקידה של השכינה לעזור לנו להתבונן על העולם בצורה אחרת: ככלי לחזור למודעות, להבין שהשכל עשה בחירה לא נכונה. להסכים לוותר על הטעות שנעשתה, ללא אשמה ופחד, מתוך סליחה- ולבחור מחדש, בעצמנו הממשי ובמקורנו כי ׳רעיון לא עוזב את מקורו׳.
הסליחה משחררת אותנו מכבלי האגו, משום שאיננו מאמינים בו יותר. הסליחה מתארת הכי טוב את תהליך היציאה מכלא האשמה והשיפוט לכיתת הלימוד המרפאה והמשחררת של השכינה. כפי שפרויד אמר, העולם הופך להיות ״הדרך המלכותית״ שעוזרת לנו קודם כל להבין שיש לנו שכל (לא מוח הגוף), ושנית- שלשכל יש את הכח לבחור שוב, אחרת.
אם אנחנו משתמשים בתפישה להצדיק את טעויותנו- כעסנו, התקיפה שלנו וחוסר האהבה שלנו- נראה עולם של רוע, הרס, משטמה, קנאה ויאוש. על כל זאת אנו יכולים לבחור לסלוח, לא כדי להיות אנשים 'טובים' יותר, אלא מפני שמה שאנחנו רואים אינו ממשי/ אמת.
כשאנו מסתכלים מעבר לטעויותנו, מוותרים עליהן ללא אשמה, אין לנו צורך להשליך, לתקוף ולהתגונן. אנו יכולים פשוט לסלוח ולראות מעבר להן, מעבר לתפישה העצמית המעוותת אל העצמי שאלוהים ברא בתוכנו וכעצמנו, עצמי של אהבה.
נכונות קטנה נדרשת למצוא דרך אחרת לחיות כאן. ההתעוררות להבנה שמשהו כאן לא נכון ושחייבת להיות דרך אחרת, היא נקודת המפנה שמחזירה אותנו למודעות, לשכינה, לאהבה, הביתה לאלוהים.
הקורס בניסים הוא כלי עזר למטרה זו.
