חווית ההיות

אינטנסיביות החיים מכניסה את כולנו למתח, לחץ, עצבים, קורבנות, עייפות, תשישות נפשית וחוסר מקום להיות.
כשאנחנו במצב הזה, אין לנו מקום ואז גם איננו יכולים לתת מקום לדבר או אדם אחר. הישרדות מתמדת.
בהישרדות כמו בהישרדות – רמת הקיום הראשונית, משימות היום יום, מנצחים על הכל.
אין רגע להתבוננות, הכרה, הנאה, שמחה, רוגע ושלווה, אין מקום וזמן לאהבה – נשכחה ההוויה.

חווית ההיות היא המשמעות שאנחנו נותנים למציאות, כל מה שמתרחש בחיינו. משמע, התפישה שלנו את חיינו משפיעה על חווית החיים שלנו. התפישה מבוססת על פרשנות ולא על עובדות: אנחנו רואים את המציאות דרך נסיון העבר שלנו, האמונות שאספנו בדרך וכללי הטוב והרע שלמדנו לאורך החיים. מה שהתפישה רואה ושומעת נראה ממשי משום שזה מה שהיא מחפשת לראות וזאת הדרך בה היא מורגלת לתרגם את המציאות.
ככל שהתפישה שלנו יותר הישרדותית, בעלת כללים נוקשים ויותר פחד – כך אנחנו עסוקים בעיקר בלהחזיק את הראש מעל המים ולהעביר את הזמן. כך הלחץ עולה והרצון נעלם, מתפוגג בין מטלות החיים. עד כדי כך ששכחנו שהחיים שלנו זה מה שיש לנו, שאנחנו פה קודם כל כדי לחיות. האינטנסיביות משתלטת על החיים עצמם, האמצעי הופך למטרה והמטרה נשכחת.

"כל אחד מבקש להיחלץ מן הכלא שיצר והדרך למצוא את החירות אינה נמנעת ממנו.
הואיל והיתה בתוכו, מצא אותה."
(קורס בניסים, טקסט, פרק 13).

אגו קורס בניסים

בסופו של דבר, אם נודה על האמת, כולנו רוצים עוד מהווית החיים: יותר אהבה, יותר שקט, יותר שמחה, יותר רוגע, יותר הרמוניה…
כסף לא יכול לקנות זאת, רק כח הרצון, מוטיבציה פנימית ותרגול מודעות יכולים להעלות אותנו על דרך אחרת. לפתוח את שכלנו כך שנצליח לראות מעבר למגבלות התפישה. קורס בניסים סולל בפנינו את הדרך למודעות והתבוננות שילמדו אותנו מי אנחנו באמת:

"כל מה שאתה זקוק לו כדי לוותר על העולם הזה ולקבל תמורתו בשמחה את מה שלא יצרת
הוא נכונות ללמוד שהעולם שיצרת הוא עולם כוזב."
(קורס בניסים, טקסט, פרק 13).

ההוויה הפשוטה היא מודעות, מודעות ליכולת הבחירה שלנו בכל רגע, מול כל אחד ובכל מצב.
מודעות היא מצב שכל בו אנו בוחרים לנהל את חיינו מתוך הרצון ולא מתוך ההישרדות.
מודעות לאהבה הקיימת בנו ומוסתרת על ידי הפחד. מודעות לכמיהה העמוקה שלנו לחיים בשלום ובאהבה.
מודעות לתפישה הקיימת ולמידה בה היא משרתת אותנו. מודעות לזכות הבחירה החופשית.
בכל רגע שנרצה אנו יכולים לבחור בתפישה אחרת, היא בשכל שלנו ואנחנו בוחרים להחזיק בה או לשנותה.
כשנבחר בתפישה אחרת: נשתחרר מההרגלים, העקרונות, האמונות ודפוסי ההתנהגות שלנו. נוכל לאמץ לנו חדשים, כאלה שמשרתים אותנו, כאלה שאנחנו בוחרים בהם ולא כאלה שנטמעו בנו מהילדות בלי שתהיה לנו את היכולת לבחור אחרת.

"השמיים אינם מקום ואף לא מצב. הם פשוט המודעות לאחדות מושלמת, והידיעה שלא קיים כלום מלבדה; לא- כלום מחוצה לאחדות הזאת, ולא שוום דבר מבפנים."
(קורס בניסים, טקסט, פרק 5).

כשאנחנו מסכימים לסמוך על עצמנו, לבחור אחרת ממה שאנחנו מכירים, ללמוד לקבל את המציאות, לזכור את המטרה הנעלה ולהתמקד בעיקר במקום בתפל – מודעות ההוויה מתחילה לנצנץ בשכלנו. אנחנו מתחילים להיזכר למה אנחנו כאן ומה אנחנו רוצים באמת. אנחנו מתחילים לאסוף לחיקנו עוד ועוד רגעים של הוויה, מתחילים להעז לרצות ולפעול על מנת לממש את עצמנו, מתוך אמונה שמגיע לנו. ככל שאנחנו עושים זאת יותר, כך זה נעשה יותר קל, יותר טבעי והופך להיות ההרגל האוטומטי החדש שלנו.

"אין אדם בעולם המבולבל הזה שלא ראה ולו רק ניצוצות של העולם האחר שמסביבו.
אבל כל עוד הוא מייחס ערך לעולמו שלו, יתכחש לחזון העולם האחר,
יטען שהוא אוהב את מה שאינו אוהב ולא ילך בנתיב שעליו מצביעה האהבה."
(קורס בניסים, טקסט, פרק 13).

כשאנחנו מודעים, אנחנו מחוברים לרצון הטבעי שלנו וכל כוחות היקום ועוצמת האהבה עומדים לצידנו. ככל שאנו מתבוננים ומביאים לחיינו יותר מודעות, התפישה מתמוססת ומשנה צורה, הראייה נהיית בהירה וקרובה יותר לאמת, החוויה נעימה הרבה יותר. השלום והשלווה נוכחים בנו. החיים הופכים למטרה, חוויית ההיות נינוחה ואוהבת, הווה בכל היבטי חיינו, בתוכנו.

"אין שום רצון מלבד רצון האהבה.
הפחד הוא חלום, ואין לו כל רצון ביכולתו להיות סתירה לרצונך.
סכסוך הוא תרדמה, והשלום- התעוררות.
מוות הוא אשליה; והחיים- אמת נצחית. "
(קורס בניסים, שיעור 331).